לחובסקי ואח' נ' דוברת רעננה בע"מ ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעת כספית נזיקית בגין הפסדים שנגרמו לתובעים בעקבות נזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.4.2012 ביציאה מן תחנת הדלק "פז" אשר בצומת שואבה לכיוון ירושלים. התובע, עורך דין במקצועו, היה הנהג ברכב מסוג טיוטה קורולה שנת יצור 2002 מ.ר 44-313-35 (להלן: "רכב התובעים"), כאשר התובעת 2 הינה הבעלים של רכב התובעים. הנתבעת 2, הייתה בזמנים הרלוונטיים המבטחת של אוטובוס מ.ר. 31-970-78 אשר בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "רכב הנתבעות" או "האוטובוס").

2.הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות לקרות הנזק והן בשיעור הנזקים.

לטענת התובעים נגרמו לרכבם נזקים בסך 11,640 ₪ אשר שולמו להם על ידי חברת הביטוח מטעמם ואולם, נגרמו להם ההפסדים בהתאם ל-"אישור הפסדים" כדלקמן: סך של 2,003 ₪ בגין השתתפות עצמית, ירידת ערך בסך 561 ₪ וכן תשלומי ביטוח מוגדלים בסך 2,826 בגין ביטול הנחת היעדר תביעות וכן, נזקים נטענים נוספים בגין אובדן יום עבודה וסידורים לוגיסטיים בסך 1,500 ₪ וכן נזקי סבל וכאב בסך 2,000 ₪. בסה"כ נזקי התובעים עומדים על סך כולל של 8,890 ₪.

3.אליבא דגירסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת יצא רכב התובעים מתחנת הדלק בנתיב חד סטרי, לאחר כ- 100 מטרים לערך, רכב הנתבעים החל לנסוע אחורנית עד להתנגשות ברכב התובעים (להלן: "התאונה"), וזאת חרף העובדה שהתובע צפר לנהג האוטובוס אך ללא הועיל.

4.אליבא דגירסת הנתבעות, כפי שנטענה בכתב ההגנה, התובע, אשר לא ציית לתקנה 49(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, פגע בעוצמה בחלקו האחורי של האוטובוס מבלי משים לב. הנתבעות טוענות, כי באוטובוס מותקנת מצלמת נסיעה לאחור , כך שהנהג ברכב הנתבעות יכול בנקל לנווט את דרכו הואיל ולנגדו יש תמונה גלויה וחיה של חלקו האחורי של האוטובוס. הנתבעות מכחישות את נזקי התובעים לרבות הפסדי הנחת העדר תביעות, אובדן יום עבודה וכן פיצוים בגין כאב, סבל ועוגמת נפש הראויים להתברר בתביעה לנזקי גוף.

5.ביום 11.11.2013 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים, במסגרתו הצדדים שבו על טענותיהם והעידו אודות נסיבות קרות התאונה. במהלך הדיון, התובע שב בדומה לאמור בכתב התביעה, והוסיף כי נהג האוטובוס התבלבל בנתיב נסיעתו ולכן נסע אחורנית. עוד נטען, כי נהג רכב הנתבעים לא שעה לצפירותיו של התובע מהסיבה שבאותה העת האוטובוס הכיל ילדים אשר צעקו ועל כן לא יכול היה לשמוע את הצפירות. התובע שב מתביעתו לפסיקת עוגמת נפש (פרוטוקול, עמ' 2, ש'18). נהג האוטובוס בעדותו טען כאמור בכתב ההגנה, והוסיף, כי פניו היו מועדות באותה העת אל ירושלים, וכי טרם פגיעת התובע באוטובוס הוא האט ועצר על מנת לתת להולך רגל לחצות את הכביש כאשר מהירות נסיעתו מוערכת ב-10-15 קמ"ש.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות ועדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן נימוקיי: אומנם, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין המעוניין בדבר כאשר עומדת מנגד עדות נהג רכב הנתבעות ואומנם לא הוצגו בפני תמונות מוקדי הנזקים יחד עם זאת, התרשמתי מעדות התובע כעדות מהימנה וקוהרנטית ומשכנעת יותר מזו של נהג האוטובוס מטעם הנתבעות.

בתא"מ (ת"א) 15696-01-13 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' גומברג ירון

"מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. השאלה איזו גרסה להעדיף נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי."

טענת נהג הנתבעות, כי יעד הנסיעה היה לכיוון ירושלים, לא הוכח, הגם שניתן היה להוכיחו בנקל על ידי המצאת תוכנית עבודה של האוטובוס באותו יום ועל פי עדותו כדלקמן: "עד כמה שידוע לי החברה היא מסודרת ויש מישהו שרושם יומן לאן כל אוטובוס נוסע" (עמ' 2 ש' 31). כמו כן, ברכב הנתבעים היו עדים רבים לקרות התאונה ואולם הנתבעות לא דאגו לזמן העדים לעדות. אומנם, לטענת נהג הנתבעות הייתה זו קבוצה של תיירים ואולם, טענה זו לא נתמכה במסמכים ולא בא זיכרה בהודעה על קרות התאונה שהוגשה לאיילון חברה לביטוח בע"מ ולא הובררה די הצורך זהותם של הנוסעים. אף עובדה זו ניתן היה להוכיח בנקל באמצעות יומן העבודה. בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הביאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו להציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)).

7.באשר לשאלת הנזק, מצאתי לקבל את נזקי ההשתתפות העצמית בסך 2,003 ש"ח, וכן ביטול הנחת העדר תביעות למשך שנה אחת בסך 942 ₪ למשך שנתיים ובסה"כ 1,884 ש"ח וכן השתתפות עצמית בגין ה.ע. ירידת ערך בסך 561 ש"ח. התובע לא הוכיח נזקיו בגין אובדן יום עבודה, ולית מאן דפליג, כי אין זה המקום לדון בעניין נזקי הגוף אשר נטענו בכתב התביעה. הואיל וחוות דעת השמאי לא צורפה, איני מקבל את נזקי התובעים בעניין ירידת ערך הרכב חרף העובדה, כי נרשמה באישור על ההפסדים מאת חברת הביטוח של התובעים זאת מהסיבה כי ללא חוות הדעת לא ניתן יהיה לקבוע אם ירידת הערך היא תוצאה של תאונה נשוא תיק זה.

8.סוף דבר - סבורני, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. הנני מחייב, איפוא, את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 4,448 ₪. כמו כן, הנתבעות תישאנה בהוצאות ההליך בסך 500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעים בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ד, 18 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: